פסק-דין בתיק עת"מ 36497-09-11

העותר ביקש הכרה בו כפליט על פי האמנה הבינלאומית בדבר מעמדם של פליטים משנת 1951 והפרוטוקול המשלים משנת 1967. נערך לו ראיון על ידי נציבות האו"ם לפליטים, שבסיכומו הומלץ בפני הוועדה המייעצת לענייני פליטים לדחות את הבקשה. הוועדה קיבלה את ההמלצה, וכך המליצה בפני מנכ"ל רשות האוכלוסין, ההגירה ומעברי הגבול. האחרון קיבל את ההמלצה ודחה את הבקשה לקבלת מעמד של פליט. העותר הגיש בקשה לעיון מחדש בהחלטה זו, אולם הבקשה נדחתה על הסף. מכאן העתירה.

על פי הנטען בעתירה, העותר הוא אזרח ניגריה ולטענתו עסקו הוריו בפעילות פוליטית בתנועה הקרויה MASSOB, העוסקת בפעילות נגד המשטר בארצו ולמען עצמאות חבל ביאפרה. בשנת 2006, בעת מהומות שהתרחשו בעירו של העותר, נהרג אביו במהלך דיכוי אלים של המורדים. למחרת היום נשרף בית הוריו של העותר והוא ואמו נאלצו להימלט לכפר נידח, מקום הולדת האם. מאז חיו הוא ואמו במנוסה ובפחד כשהם מסתתרים מכוחות הביטחון. העותר, שחשש לחייו ולחיי אמו, החליט להימלט מארצו ובתום מסע נדודים, הגיע לישראל תוך הסתננות ממצרים. העתירה פורשת טיעון נרחב המתייחס לרמת ההוכחה הנדרשת ממבקש המקלט, על מנת להוכיח חשש מבוסס מפני רדיפה, ולסוגיות משפטיות נוספות.

מדינת ישראל חתומה על האמנה הבינלאומית בדבר מעמדם של פליטים וכן על הפרוטוקול המשלים משנת 1967. מסמכים אלה לא עוגנו בחקיקה פנימית של המדינה, אולם אין חולק כי המדינה מחויבת על פי האמנה והפרוטוקול המשלים. עיקרון יסוד של האמנה הוא האיסור לגרש אדם למקום בו יעמדו חייו או חירותו בסכנה (non refoulement). משרד הפנים קבע נוהל לטיפול בבקשות למקלט. תחילה, על פי הנוהל הישן משנת 2001, בקשות מקלט הופנו לנציבות האו"ם לפליטים (UNHCR). נציגי הנציבות בארץ ראיינו את המבקשים, בחנו את טענותיהם ואת התנאים הרלוונטיים בארצות מוצאם וגיבשו חוות דעת האם מדובר במי שזכאי להכרה כפליט. ההמלצה הייתה מועברת לוועדה המייעצת לענייני פליטים, שבחנה את המלצת נציבות האו"ם וגיבשה את המלצתה שלה. המלצה זו הייתה מועברת לשר הפנים לאישורה. בשנת 2009, תחת נציבות האו"ם לפליטים, הוקמה במשרד הפנים יחידה חדשה, יחידת הטיפול במבקשי מקלט (RSD). נוהל עדכני, המעדכן את דרכי עבודתן של היחידות השונות ברשות האוכלוסין, נכנס לתוקף בראשית 2011. על פי הנוהל, נערך למבקש המקלט ראיון בסיסי. בסיומו של ראיון זה, מחליט המראיין אם להפנותו לראיון מקיף או להפנותו להליך של דחייה על הסף. מקום שהופנה המבקש לראיון מקיף, נערך הראיון ביחידה ובסיכומו מוחלט אם להעביר את הבקשה לבחינת הוועדה המייעצת בסדר דין מקוצר או לדיון מפורט במליאת הוועדה. בחינה בסדר דין מקוצר תיעשה על ידי יו"ר הוועדה, והוא יעביר את המלצתו למנכ"ל רשות האוכלוסין. היה והבקשה הועברה לדיון במליאת הוועדה, הרי שלאחר דיון במליאה, תועבר ההמלצה כאמור להחלטתו של שר הפנים. סעיף 9 לנוהל מעניק למבקש המקלט שנדחתה בקשתו, זכות לפנות בתוך שבועיים מיום קבלת ההודעה על דחיית הבקשה למשרדי אגף המסתננים ומבקשי מקלט, ולהגיש בקשה לעיון מחדש. הבקשה לעיון מחדש מותנית, על פי הנוהל, בשינוי בנסיבות הרלוונטיות להחלטה, לרבות גילוי מסמכים וממצאים חדשים. בקשה לעיון מחדש אשר לא תכלול פירוט של שינוי הנסיבות הרלוונטיות להחלטה, תימחק על הסף, והחלטה על כך, החתומה על ידי ראש צוות באגף המסתננים ומבקשי מקלט, תימסר לידי המבקש.

ב"כ העותר טוען, כי הוועדה המייעצת לענייני פליטים נתפסה לכלל טעות משהמליצה לדחות את הבקשה מן הטעם שהעותר איננו ולא היה מעורב פוליטית, עובדה שהעותר אינו חולק עליה. על פי הנטען, הדין הבינלאומי והמשפט המשווה מכירים בכך שגם רדיפה שמקורה באמונה, נכונה או שגויה, של הגורם הרודף, לפיה הנרדף בעל דעה פוליטית מסוימת, היא רדיפה על רקע השקפה פוליטית.

בני משפחת העותר, כנטען בעתירה, משתייכים למחתרת ה-MASSOB הפועלת בביאפרה לשם השגת עצמאות של חבל ארץ זה. קבוצה זו הוצאה מחוץ לחוק והיא נרדפת על ידי הרשויות. על פי הנטען, דוחות רבים על זכויות אדם בניגריה מתארים מקרים לא מעטים של טיפול בלתי אנושי מטעם הרשויות הניגריות בחברי קבוצה זו. ב"כ העותר טוען, כי די בכך שהעותר משתייך למשפחה הפעילה במחתרת האמורה, כדי לראות בו כמי שנרדף על רקע השתייכות לקבוצה חברתית מסוימת.

כעולה מתשובת המשיב, רואיין העותר על ידי נציגי נציבות האו"ם לפליטים באוגוסט 2008, היינו תחילת הטיפול בבקשתו נעשתה על פי הנוהל הישן. כעולה מן הראיון, הסתנן העותר לישראל ביום 29.9.07. העותר סיפר כי עזב את ניגריה בשנת 2006 כשהוא חוצה את הגבול לטוגו באופן בלתי חוקי. הוא לא ביקש שם מקלט ושהה בטוגו 13 חודשים. בשל קשיים כלכליים החליט לעזוב, חזר לניגריה ועבר, כעבור שלושה ימים, לצ'אד. מספר ימים לאחר מכן הגיע לסודן, משם למצרים, בה שהה כ-5 חודשים, ולאחר מכן הסתנן לישראל. העותר טען כי בהיותו בישראל, בפברואר 2007, הצליח להשיג לעצמו דרכון ניגרי בסיוע של אחיו המתגורר בניגריה. אחיו שלח אליו את הדרכון לישראל. עורך הראיון הגיע למסקנה כי העותר לא הצליח לבסס את טענותיו. המראיין מציין כי לפי דברי העותר עצמו אין הוא פעיל פוליטי בארגון MASSOB או בכל ארגון אופוזיציה אחר. העותר אף הודה כי עזב את ניגריה מסיבות סוציו אקונומיות ולא משום שהיה מי שרדף אותו. עורך הראיון מצטט את דברי העותר בפניו במילים אלה:

"No, I did not leave Nigeria because anybody is chasing to kill me or anything like that. I came to have a better life".

בהמשך דברים אלה, הוסיף העותר ואמר כי הוא מבקש לממש את חלומו ללמוד ולזכות בחינוך טוב, כי הוא רוצה לסייע לאחיו הקטן וכי אם יעבוד היטב, יוכל להשיג את כל אלה.

כך גם מצא עורך הראיון, כי העותר לא ביסס את טענתו בדבר פעילותם הפוליטית של הוריו. העותר לא היה מסוגל למסור פרטים על טיב מעורבותם הנטענת במחתרת. עוד צוין כי אמו של העותר ממשיכה להתגורר בניגריה מבלי שהיא סובלת מרדיפה כל שהיא. כך גם יכול היה העותר לעזוב את עירו ולהתגורר בלאגוס במשך חודשים בלא שסבל מהתנכלות. עורך הראיון מוסיף ומציין כי העותר עבר להתגורר בטוגו ושהה בה 13 חודשים מבלי שביקש הגנה ועזב מדינה זו מסיבות כלכליות. למעשה, שב לניגריה, ובכך הראה כי אין הוא חושש כלל מפני הרשויות. אין תמה כי לנוכח האמור לעיל, המליצה נציבות האו"ם לפליטים לדחות את בקשתו של העותר לקבלת מעמד של פליט בישראל.

ואכן ביום 30.3.09, החליט מנכ"ל רשות האוכלוסין לדחות את בקשתו של העותר, הן על יסוד עמדת נציבות האו"ם לפליטים והן על יסוד המלצת הוועדה המייעצת אליה הועברה המלצת נציבות האו"ם (ההחלטה, נספח מש/1 לכתב התשובה). הדחייה הייתה בהליך מקוצר על פי הנוהל.

ביום 24.8.09 נערך לעותר ראיון זיהוי קצר ביחידת המסתננים. לא היה זה "ראיון עומק" לבחינת בקשת המקלט, שכן זו כבר נבחנה בנציבות האו"ם. תכלית הראיון הייתה תשאול לצורך המשך הטיפול בעניינו. גם בראיון זה אמר העותר כי הוא עצמו מעולם לא נכלא ולא היה חבר בארגון המחתרתי הנזכר לעיל. העותר טען בתשאול כי אביו נכלא פעמים רבות במסגרת חברותו בארגון המחתרתי, טענה שלא בא זכרה בראיון בנציבות האו"ם. במקביל, באותו יום, הגיש העותר בקשה לעיון מחדש בהחלטת מנכ"ל רשות האוכלוסין. בבקשה טען העותר כי אמו חיה כאסירה בכפרה ואין היא יכולה לצאת ממנו מחשש מפני המשטרה. עוד טען כי חייו לא היו קלים בניגריה אולם בכוונתו לשוב אליה, אלא שעתה זקוק הוא לפרק זמן נוסף על מנת שיוכל להוציא את אמו מן הכפר בו היא מתגוררת ולחיות עמה באזור אחר בניגריה (נספח מש/3 לכתב התשובה).  ניתן להתרשם בבירור כי גם מפניה זו עולה כי הטעם לעזיבתו של העותר את ניגריה, הוא טעם כלכלי.

החל ממועד הגשת הבקשה לעיון מחדש הונפקה לעותר אשרה על פי סעיף 2(א)5 לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952. אשרה זו הוארכה מעת לעת וביום 5.7.11, נמסרה לעותר החלטת יחידת הטיפול במבקשי מקלט על פי סעיף 9 לנוהל החדש. הבקשה נדחתה על הסף מן הטעם שלא נמסר בה כל מידע רלוונטי חדש המראה שינוי בנסיבות (נספח נ/3 לעתירה).

לא מצאתי עילה להתערב בהחלטות נשוא העתירה.

העותר הודה מפורשות בפני עורך הראיון מטעם נציבות האו"ם לפליטים כי עזב את ארצו מטעמים כלכליים. התנהלותו של העותר מלמדת כי אינו חושש כלל מפני הרשויות בניגריה שהרי אלמלא כן, לא היה שב ונכנס אליה משהחליט לעזוב את טוגו. כך גם, עובדה היא שהתגורר באין מפריע בעיר לאגוס גם לאחר שאביו נהרג, על פי טענתו, במהלך דיכוי מהומות שפרצו בעיר מגוריו. העותר מחזיק בדרכון ניגרי שהונפק בפברואר 2007, לאחר המועד בו נהרג אביו, והסברו כאילו אחיו הוא שהשיג את הדרכון עבורו, מעורר תהיות רבות. מכל מקום, אם אחיו היה מסוגל להשיג את הדרכון, ממילא מלמד הדבר כי אין משפחתו של העותר נרדפת על ידי הרשויות. לנוכח דבריו המפורשים של העותר, לא מצאתי לנכון להתייחס לטענות המשפטיות המפורטות שנטענו בעתירה בכל הנוגע לעצמת ההוכחה הנדרשת ממבקש מקלט להוכיח את החשש מפני רדיפה ובכל הנוגע לרוחב ההגדרה של המונח "קבוצה חברתית מסוימת". תהיה רמת ההוכחה הנדרשת אשר תהיה, ותהיה הקבוצה החברתית המסוימת כזו החלה על בני משפחה בלבד, אין לכך השלכה על ענייננו, מקום שהעותר מודה במילותיו שלו כי עזב את ארצו כדי לשפר את מצבו הכלכלי.

כך גם לא מצאתי יסוד לטענה המופנית כנגד סמכות יחידת הטיפול במבקשי מקלט לדחות על הסף את הבקשה לעיון מחדש שהגיש העותר. העותר לא תקף את הנוהל בעתירתו. משלא הוצגה בפנייתו של העותר כל טענה חדשה בדבר שינוי נסיבות, הרי שלא הייתה כל הצדקה להביא את עניינו לבחינם מחודשת של הוועדה המייעצת לענייני פליטים ושל מנכ"ל רשות האוכלוסין.

העתירה נדחית. אין צו להוצאות.

על העותר לעזוב את ישראל עד ליום 15.2.12.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לב"כ הצדדים באמצעות פקס.

ניתן היום,  א' שבט תשע"ב, 25 ינואר 2012, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: